פרשת כי תבוא , דברים פר׳ כ״ו פסוק ה
העתקתי כאן כמה מקורות.
המקור האחרון הוא ספר נפלא שרכשתי לאחרונה, בשם ״תורת הטעמים”. בגלל השעה המאוחרת לא טרחתי להעתיק את כל מה שהוא כתב על הפסוק. אני רק רוצה לציין שהוא ציטט מספר אחר בשם ״ספר טעמי המקרא״ ושם כתב שהפסוק נאמר בהבאת הבכורים בזמן שבית המקדש היה קיים, וגם בהגדה של פסח. אך מאחר שאחרי שנחרב בית המקדש, בטלה הבאת הבכורים , ונשארה הקריאה רק בהגדה של פסח (ובקריאת הפרשה) ומתוך חביבותה של ההגדה, פיסקו ותרגמו כך גם בקריאת התורה.
לפי הפיסוק בתורה יש טעם מפסיק במילה ״ארמי״, וטעם משרת [מחבר] במילה ״אבי”, כך שנראה שהטעימו, פסקו, ופירשו כפי שכתוב בהגדה, וכפי שפירש רשי מאוחר יותר
וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל
עָצ֥וּם וָרָֽב׃
רשב״ם:
ארמי אובד אבי -
אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב: לך לך מארצך.
וכדכתיב ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי - לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתיב:תעיתי כשה אובד בקש עבדך.
צאן אובדות היו עמי. רועיהם התעום, כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.
רש״י:
"ארמי אובד אבי" - מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשהם
אבן עזרא:
אובד אבי -
מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים ואילו היה ארמי על לבן היה הכתוב אומר: מאביד או מאבד.
ועוד: מה טעם לאמר לבן בקש להאביד אבי וירד מצרימה ולבן לא סבב לרדת אל מצרים, והקרוב: שארמי הוא יעקב, כאלו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם היה אובד.
והטעם: עני בלא ממון.
וכן: תנו שכר לאובד והעד: ישתה וישכח רישו.
והנה הוא ארמי אובד היה אבי.
והטעם: כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם, גם גר היה במצרים והוא היה במתי מעט, ואחר כן שב לגוי גדול ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה.
ואל יטעון טוען: איך יקרא יעקב ארמי?
והנה כמוהו יתרא הישמעאלי והוא ישראלי, כי כן כתוב.
תרגום אונקלוס
וְתָתֵיב וְתֵימַר קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָבָן אֲרַמָּאָה בָּעָא לְאוֹבָדָא יָת אַבָּא וּנְחַת לְמִצְרַיִם וְדָר תַּמָּן בְּעַם זְעֵר וַהֲוָה תַמָּן לְעַם רַב תַּקִּיף וְסַגִּי:
מתוך הספר ״מעט צרי - ביאור אונקלוס על התרגום״:
אונקלוס הוסיף על המקרא ופירש לנו ש״ארמי״ דרקא הוא על לבן, ולא כהרשב״ם שפירש שהוא אברהם אבינו , ולא כבאב״ע והספורנו שפירשו שהוא יעקב רבינו. בעא: רצה. הוספה על לה״כ. וכן הוסיף על לשה״כ המלה ‘ית’ שהרי אים ״את״ במקרא. בעא לאבדא ית אבא: כוונתו המילה אובד תחזור ללבן, שביקש להאביד יעקב אבינו (כשרדף אחריו והשיגו, ואמר לו ״יש לאל ידי לעשות עמכם רע”(, לולא שאמר לו ה’ ״השמר לך״ ואף על פי שלא האבידו, דרשו חז״ל (ירושלמי פאה א’ א’) שמחשבה רעה של גוי היא כמעשה (רבינו בחיי) פירש ״אובד״ לכוונת ״מאביד״ נסמוך על הקבלה שזה בודד, ע״שׁ. וטעמי המקרא מסכימים דוקא לפירוש זה.
מתוך הספר ״אמת ליעקב״ של הרב יעקב קמנצקי:
יש לדקדק מדוע משתמש הכתוב בשם זה ולא מכנהו בשמו הרגיל - לבן הארמי (1), ונראה שהכתוב בא לרמז לנו שלא רק לבן שנא את יעקב, אלא כל הארמים שנאו אותו, דהא באמת מיד כשיעקב בא לחרן אמר להם יעקב מאין אתם, וגו’ הרי שהוא התיחס אליהם באחוה ורעות, ואף על פי כן כאשר אסף לבן את אנשי המקון לעשות משתה, ידעו כולם שלבן מרמהו ואינו נותן לו את רחל אלא את לאה וכדדרשו רז״ל במדרש (2) ולא נמצא אחד מכל אנשי המקום שיגלה לו את הרמאות, הרי לא רק ךבן, אלא ארמי - יהיה מי שיהיה - אובד הוא את אבי ודוק (3).
הערות נכדו של הרב קמנצקי:
1 הערת רבינו הוא לפי פירושם של הספרי, אונקלוס ורשי שארמי אובד אבי הוא לבן, וכ״ה היא דעת חז״ל במדרש תהילים ל’, אבל ראב״ע, רבינו בחיי, ספורנו וחזקוני פירשו דקאי על יעקב, והרשבם פירש דקאי על אברהם.
2 הכוונה חהא דדרשו רז״ל בב״ר (פרשה ע; אות י״ט) דלבן עשה הסכם עם אנשי מקומו שלא יגלו ליעקב שהוא נותן לו את לאה, עיי״ש, ועל שכן מה שתרגמו יונתן והירושלמי בפרשת ויצא (כ״ט: כ״ב) שאנשי חרן נתנו לו את העצה להחליף את רחל בלאה. עיי״ש.
המקורות מהם נלמד שלא רק לבן היה רמאי, אלא גם אנשי מקומו:
בראשית פרק כ״ט פסוק כ״ב:
כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה:
מדרש רבה:
יט [מעשה הרמאות של לבן במשתה]
ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה
כינס כל אנשי מקומו.
אמר להם: יודעים אתם, שהיינו דחוקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה לכאן, נתברכו המים. אמרין ליה: ומה אהני לך?
אמר להון: אין בעיין אתון, אנא מרמי ביה, ויהב ליה לאה, דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין.
אמרין ליה: עביד מה דהני לך!
אמר להון: הבו לי משכון, דלית חד מנכון מפרסם, ויהבון ליה משכונין, ואזל ואייתי עליהון, חמר, משח, וקופר. הוי, למה נקרא שמו לבן הארמי? שרימה באנשי מקומו, וכולי יומא הוו מכללין ביה, וכיון דעל ברמשא, אמר להון: מה הוא כדין?
אמרין ליה: את גמלת חסד, בזכותך והיו מקלסין קודמוי, ואמרין: הא ליא, הא ליא, היא לאה, היא לאה, ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא.
אמר להן: מהו כדין?
אמרי ליה: מה את סבור, דאנן דכרין דכוותכון, וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל, והיא עניא ליה. בצפרא, והנה היא לאה.
אמר לה: מה רמייתא, בת רמאה! לאו בליליא הוה קרינא רחל, ואת ענית לי!
אמרה ליה: אית ספר דלית ליה תלמידים?!
לא כך היה צווח לך אבוך, עשו! ואת עני ליה?!
תרגום יונתן
{כב} וּכְנַשׁ לָבָן יַת כָּל אִינְשֵׁי אַתְרָא וְעָבַד לְהוֹן שֵׁירוּי עָנֵי וַאֲמַר לְהוֹם הָא שֵׁב שְׁנִין דְאָתָא יַעֲקב גַבָּן בֵּירָא לָא חָסְרוּ וּבֵית שַׁקְיוּתָן סְגוֹ וּכְדוּן אִיתוּ נִתְיְעַט עֲלֵיהּ עֵיטָא דְרַמִיוּ דִי יַמְתַּן לְגַבָּן וַעֲבָדוּ לֵיהּ עֵיטָא דְרַמְיוּ לְאַתְאָבָא לֵיהּ לֵאָה חוֹלַף רָחֵל:
תרגום לעברית של תרגום יונתן:
ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש להם סעודה, ויען ויאמר להם הנה שבע שנים שבא יעקב אלינו בארותינו לא חסרו ומקומות השוקת שלנו רבו, ועתה בואו נתיעץ עלין עצת רמאות שיתעכב אצלנו. ויתנו לו עצת רמאות לתת לן לאה במקום רחל.
מתוך הספר תורת הטעמים של הרב אברהם ויסבלום:
“…אך הטעמים פיסקו: ארמי, אובד אבי. משמע ש’ארמי’ היה מאבד את אבי. וכן הוא מדרש חז״ל בהגדה של פסח: צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, שנאמר: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. ועל פי זה פירשו אונקלוס ורש״י.”
,
